מוזיקולוגיה

פרופ' איתן אגמון

מוזיקולוגיה
טלפון
דוא"ל
Eytan.Agmon@biu.ac.il
משרד
בניין המוזיקה (1005), חדר 10
תחומי עניין

פרופ' איתן אגמון הצטרף לסגל המחלקה למוזיקה בשנת 1983. הוא מתמחה בתאוריה ובניתוח של המוזיקה המערבית, כולל יסודותיה הסולמיים, ההרמוניים והקצביים.

שעות קבלה
בתיאום מראש
    קורות חיים

    לפרופ' איתן אגמון תואר ראשון כפול בפסנתר ותאוריה של המוזיקה 1975, מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ותואר שלישי (מסלול ישיר) בתאוריה של המוזיקה 1986, מאוניברסיטת העיר ניו יורק (City University of New York). את עבודת הדוקטורט כתב בנושא: “Diatonicism, Chromaticism and Enharmonicism: A Study in Cognition and Perception”. בהנחיית: פרופ' קארל שכטר. פרופ' אגמון לימד בבית ספר מאנס למוזיקה (Mannes College of Music) בניו יורק, 1981–1983; באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, 1983–1989; ושימש פרופסור אורח באוניברסיטה של שיקגו, 1997–1998; ובאוניברסיטת מדינת ניו יורק בבאפלו, 2003–2004.

    פרופ' אגמון הוא חבר מייסד של ESCOMEuropean Society for the Cognitive Science of Music, 1991.

    מחקר

    אני משתדל שלא לקבע את עצמי בתוך משבצת אחת של תחום מחקר, ומרשה לעצמי להתפזר על פני מגוון רחב של נושאים שאפשר לכנות בכותרת הכללית "תאוריה וניתוח של המוזיקה".

    לכל תאורטיקן של המוזיקה יש שורשים. שלי הולכים אחורה ללימודי הפסנתר בילדות המוקדמת בירושלים עם דליה כהן ואחר כך עם בנימין אורן, והמפגש בבגרותי המוקדמת בארצות־הברית עם החשיבה ההיררכית של היינריך שנקר בלימודיי עם התאורטיקנים הדגולים ארנסט אוסטר וקארל שכטר. הגישה השנקריאנית היא מאז חלק בלתי נפרד מהווייתי המוזיקלית, גם כאשר אני מותח עליה ביקורת, למשל במאמר The Bridges that Never Were: Schenker on the Contrapuntal Origin of the Triad and Seventh Chord (1997), או נותן לה פירוש חדשני כמו במאמר “The Webern in Mozart: Systems of Chromatic Harmony and Their Twelve-Tone Content”  (2020).

    אי אפשר להזכיר את שנקר היום מבלי להזכיר את ה"גזענות" שנקשרה בשמו, בעיקר בעקבות מאמרו מ־2020 של פיליפ יוּאל, "Music Theory and the White Racial Frame". באוגוסט 2022 ערכתי סימפוזיון בירושלים בכותרת "Schenker and Schenkerian Analysis: New Directions" בהשתתפות בארי ווינר, חוקר שנתן מענה מקיף לטענותיו של יוּאל במאמר "Race, Nation, and Jewish Identity in the Thought of Heinrich Schenker" בקובץ New Horizons in Schenkerian Research בעריכתם של אלן קדוואלאדר ואולריקה בהמר, הוצאת ג. אולמס (2022). האירוע סוקר בעיתון הארץ בכותרת: "למה מעריצים את היינריך שנקר ולמה משמיצים אותו כגזען".

    תחום שלו הקדשתי שנים של מחקר מדגים את המקריות שלעתים מכתיבה את מהלך חיינו. מגיל צעיר תופעת ה"אנהרמוניות" ריתקה אותי, למשל הממצא שאנו חווים מרווחים כמו "טרצה גדולה" ו"קוורטה מוקטנת" כשונים כל כך – ולראיה, האחד קונסוננטי, ואילו האחר הוא דיסוננטי – אף שמבחינה אקוסטית הם למעשה זהים. כנושא לעבודת הדוקטורט, בחירתי הראשונה היתה לכן אנהרמוניות, בהקשר של יחסי מוזיקה־טקסט בשירים של שוברט. בוקר אחד, בניסיון לברר לעצמי מהי בעצם "אנהרמוניות", מצאתי את עצמי משתעשע עם זוגות של מספרים שלמים. הצורך להבין את המודל המתמטי, שאליו הגעתי באקראי, גרם לי לזנוח את הנושא המקורי (לא לגמרי – כמה רעיונות פורסמו במאמר “Music and Text in Schubert Songs: The Role of Enharmonic Equivalence.” , מ־1987), וכך הפכה עבודת הדוקטורט שלי מ־1986 לנקודת מוצא לשורה של פרסומים שמחברים בין מוזיקה, מתמטיקה וקוגניציה (1989–1996), קישור שגם עומד במרכז הספר The Languages of Western Tonality שראה אור בשנת 2013 בהוצאת שפרינגר. מאמר בשם "'מי דופק על חלוני': על הסולם במוזיקה והשלכותיו הקוגניטיביות" שכתבתי לקהל הרחב ופורסם בגלילאו ב־2008 נותן הצצה לסוג השאלות הנידונות, וגם הריאיון הזה באתר Ynet במדור "שאלת מחקר"מוצג קבוע, "סביבון הצלילים", ב"עולם חוויות המתמטיקה" שבדרזדן, מבוסס על רעיונות שלי ושל חוקרים נוספים בתחום

    לצד זאת, עסקתי גם בהקשרים שבין המוזיקה לעולמות הרוח שעוטפים אותה. הנה כתבה מ־1996 בעיתון הארץ מאת נעם בן זאב בשם "האובדן של בטהובן," בעקבות מאמר שפרסמתי באותה שנה על סונטת "הפרידה" של בטהובן אופ. 81א, וכתבה נוספת בכותרת "להיכנס לראש של מלחין גאוני" שפורסמה בהארץ ב־2019 על הרצאה שעסקה במשמעויות נסתרות באנהרמוניות דו־דיאז/רה־במול אצל באך, הסרבנד מתוך הסוויטה האנגלית מס. 3 בסול מינור.

    בעת האחרונה, תחום העניין שלי פנה לכיוון יותר "מוזיקולוגי" בהקשר לנושא מרתק נוסף, השפעות מלחין אחד על רעהו. פרסמתי שני מאמרים על שופן בנושא, האחד כמושפע ממוצארט (2015) והשני, מבטהובן (2016). השפעתו של מוצארט על בטהובן עומדת במרכזו של המאמר מ־2023 "’Aus Mozart gestohlen’: Beethoven and Die Entführung aus dem Serail". מאמר זה סוקר בהארץ, אוגוסט 2023, למה בטהובן כתב כבר בגיל 31 על מותומאמר נוסף שאופיו מוזיקולוגי, “Their Taste, His Structure: Sound, Texture, Voice Leading, and Form in the Slow Movement of Bach’s ‘Italian Concerto’” עומד לצאת בסדרה החדשה International Forum for Schenkerian Research (Georg Olms, 2023).

    אחד הביצועים האהובים עלי של הסרבנד של באך, שהוזכר קודם, הוא של הפסנתרן והתאורטיקן האמריקני אדוורד אלדוול. אני חבר בוועדה המייעצת של מכון אלדוול, מכון בין־לאומי אשר שם לו למטרה לקדם "ביצוע מוזיקאלי מושכל: גישה המוסיפה לאינטואיציה, להבעה הטבעית ולתחושה הכללית של הסגנון כלים אנליטיים מגוונים אשר עוזרים למבצע לבטא את העושר המבני של היצירה המוזיקלית". אני מאמין שידע תאורטי יכול לעזור מאוד לאמן המבצע. אך התאוריה המוזיקלית, כמו כל ענף של "עץ הדעת" בכלל ושל מדעי הרוח בפרט, קיימת גם בזכות עצמה. אני מאמין שהתאוריה המוזיקלית, שהיא הכלי החשוב והמפותח ביותר שיש בידנו להבנת המוזיקה (עם שורשים שהולכים אחורה ליוון העתיקה ואף מוקדם יותר), תורמת תרומה משמעותית וייחודית להבנתנו את הנפש, זאת לאור מעמדה הייחודי של המוזיקה כמערכת לא ורבלית של תקשורת בין בני אדם.

    אני גאה מאוד להיות חבר סגל במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר־אילן. המחלקה שלנו היא מהבודדות בארץ שמציעה מחזור לימודים מלא של שלוש שנים בתאוריה של המוזיקה המערבית (קונטרפונקט, הרמוניה, הרמוניה ליד המקלדת, פיתוח שמיעה וניתוח), מחזור הכולל תרגול נרחב בכתב ובעל־פה של החומרים הנלמדים. תלמידים ותלמידות המסיימים מחזור זה בהצלחה בשלים להמשיך להתמחות בתאוריה ובניתוח של המוזיקה בתארים המתקדמים. אני גאה מאוד בתלמידי המחקר שלי, ובהם הדוקטורנטים לשעבר טל וייס ויאיר ארליך, המועסקים היום במוסדות מובילים בארץ. ד"ר וייס היא ראש תוכנית התואר הראשון בחינוך מוזיקלי במכללת לוינסקי, וד"ר ארליך מלמד תאוריה מוזיקלית באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

    קורסים

    קורסים לתואר ראשון

    תורת המוזיקה

    ניתוח יצירות

    קורסים לתארים מתקדמים

    יסודות הניתוח המוזיקלי

    המוזיקה של שופן

    קצב במוזיקה טונאלית

    הרמוניה כרומטית

    פרסומים

    1. 1979. “The Descending Fourth and its Symbolic Significance in Don Giovanni.” Theory and Practice 4:2, 3–11.

    2. 1987. “Music and Text in Schubert Songs: The Role of Enharmonic Equivalence.” Israel Studies in Musicology 4, 49–58.

    3. 1989. “A Mathematical Model of the Diatonic System.” Journal of Music Theory 33:1, 1–25.

    4. 1990a. “Dramatic Content in the Don-Giovanni Overture.” Israel Studies in Musicology 5, 27–41.

    5. 1990b. “Music Theory as Cognitive Science: Some Conceptual and Methodological Issues.” Music Perception 7:3, 285–308.

    6. 1990c. “Equal Division of the Octave in a Scarlatti Sonata.” In Theory Only 13:5, 1–8.

    7. 1991a. “A Moment of Suspense in the Second Finale of Don Giovanni.” Theory and Practice 16, 39–49.

    8. 1991b. “Linear Transformations Between Cyclically Generated Chords.” Musikometrika 3, 15–40.

    9. 1991c. “Rhythmic Displacement in the Fugue of Brahms’s Handel Variations: The Refashioning of a Traditional Device.” Studies in Musicology from the University of Western Ontario 13, 1–20.

    10. 1992. “Communication” (in response to Harald Krebs, “Tonal and Formal Dualism in Chopin’s Scherzo, Op. 31,” Music Theory Spectrum 13:1). Music Theory Spectrum 14:1, 114–116.

    11. 1993a. “Towards a Theory of Diatonic Intonation.” Interface 22:2, 151–63.

    12. 1993b. “Tonicity and the Tritone: Beyond the Rarity Issue.” Proceedings of the First International Conference on Cognitive Musicology (University of Jyväskylä, Finland), 74–87.

    13. 1994. “Principles of Chord Progression.” Proceedings of the Third International Conference for Music Perception and Cognition (Liège), 245–46.

    14. 1995a. “Functional Harmony Revisited: A Prototype-Theoretic Approach.” Music Theory Spectrum 17:2, 196–214.

    15. 1995b. “Diatonicism and Farey Series.” Muzica 6:1, 68–74.

    16. 1996a. “Beethoven’s Op. 81a and the Psychology of Loss.” Music Theory Online 2.4.

    17. 1996b. “Musical Durations as Mathematical Intervals: Some Implications for the Theory and Analysis of Rhythm.” Music Analysis 16, 45–75.

    18. 1996c. “Coherent Tone-Systems: A Study in the Theory of Diatonicism.” Journal of Music Theory 40:1, 39–59.

    19. 1997a. “The Bridges that Never Were: Schenker on the Contrapuntal Origin of the Triad and Seventh Chord.Music Theory Online 3.1.

    20. 1997b. “‘Octave Equivalence’ versus ‘Octave Relatedness’: Circle versus Helix; Chord versus Melody.” Proceedings of the Third Triennial ESCOM Conference (Uppsala, Sweden), 122–126.

    21. 1998. “The First Movement of Beethoven’s Cello Sonata, Op. 69: The Opening Solo as a Structural and Motivic Source.” The Journal of Musicology 16:3, 394–409.

    22. 2002. “The Multiplicative Norm and its Implications for Set-Class Theory.” Perspectives of New Music 40:1, 216–34.

    23. 2004. Review of Erkki Huovinen, Pitch-Class Constellations: Studies in the Perception of Tonal Centricity. Music Theory Spectrum 26:1, 131–43.

    24. 2006. “Reply to Erkki Huovinen.” Music Theory Spectrum 28:1, 154–164. [A reply to Huovinen’s “Two Arguments for the Mental Reality of Diatonicism: A Reply to Eytan Agmon,” Music Theory Spectrum 28:1, 141–153.]

    25. 2009. “Pitches (Pitch Classes) and Their Intervals are (Sets of) Numbers. Music Theory Spectrum 31:1, 153– 56.

    26. 2013a. The Languages of Western Tonality. Springer.

    27. 2013b. “Proto-Tonal Theory: Tapping into 9th-Century Insights.” Music Theory Spectrum, 35:1, 103–110.

    28. 2015. “Chopin as an Interpreter of Mozart: The Variations Opus 2 and Don Giovanni.” In David Beach and Yosef Goldenberg, eds. Bach to Brahms: Essays on Musical Design and Structure. University of Rochester Press. 71–96.

    29. 2016. “Chopin and Beethoven’s ‘Moonlight’.” Journal of Schenkerian Studies 9, 69–108.

    30. 2020. “The Webern in Mozart: Systems of Chromatic Harmony and Their Twelve-Tone Content.” Music Theory Spectrum 42:2, 173–92.

    31. 2023. "’Aus Mozart gestohlen’: Beethoven and Die Entführung aus dem SerailMusic Theory Online 29:2.

    32. Forthcoming. “Their Taste, His Structure: Sound, Texture, Voice Leading, and Form in the Slow Movement of Bach’s ‘Italian Concerto’.” In Allen Cadwallader and Oliver Schwab-Felisch, eds. International Forum for Schenkerian Research 1.

    באמצעי התקשורת

    תאריך עדכון אחרון : 15/02/2024